גז"ד לשני נאשמים שניסו לשדוד כספות מבית מעסיקת אימו של שותף שלישי (שהוכרז כעבריין נמלט)

א.         הכרעת הדין

            הנאשמים הורשעו, בהמשך להודייתם בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של שוד, לפי סעיפים 402(ב) + 29 ל חוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); קשר לפשע - עבירה לפי סעיפים 499 + 29 לחוק העונשין; גניבה מרכב - עבירה לפי סעיפים 413 ד'(ב) + 29 לחוק העונשין ושינוי זהות של רכב - עבירה לפי סעיף 413ט + 29 לחוק העונשין.

            מכתב האישום המתוקן ומהודיית הנאשמים עולה, כי שני הנאשמים הינם חברים של זאב זיו גרובנר (להלן: "זיו"), בנה של אילנה גרובנר (להלן" "אילנה"), שהועסקה לאורך שנים וגם במועדים הרלבנטיים, בעבודות משק בית אצל משפחת סדגר, המתגוררת בחיפה.

            בתאריך 2.6.08 או בסמוך לכך, קשרו הנאשמים קשר, ביחד עם זיו לבצע שוד בבית משפחת סדגר (להלן: הדירה"). ביום 3.6.08, במסגרת הקשר קנה הנאשם 1 שלושה זוגות גרביונים, שנועדו לשמש ככיסוי פנים, בעת השוד. במסגרת הקשר, ביום 4.6.08, שכרו הנאשמים רכב מסוג יונדאי שנועד לשמשם בעת השוד. בהמשך גנב הנאשם 2  לוחית זיהוי של רכב אחר והרכיבה על הרכב השכור , כדי להקשות על הזיהוי.

             ביום 5.6.08 הגיעו הנאשמים לבית לבית משפחת סדגר, ברכב השכור שזהותו זויפה, כשהם מצויידים באזיקונים, נייר דבק ואקדח צעצוע הנחזה להיות אקדח אמיתי (להלן: "האקדח") והחנו את הרכב בחניית הבניין. הנאשמים נשארו בסמוך לרכב בעוד זיו נכנס לדירה, בעזרתה של אימו, אילנה. בעקבות סימונו של זיו, נכנסו הנאשמים לדירה כשהם עוטים גרביונים על פניהם. אילנה הובלה למטבח, שבקומה הראשונה והנאשם 1 הופקד על שמירתה. זיו ונאשם 2 עלו לקומה השנייה, שם נמצא אותה עת גיא סדגר. זיו והנאשם 2 תפסו את גיא, כפתו אותו באזיקונים, סגרו את פיו בנייר דבק והשכיבו אותו על ביטנו באחד מהחדרים בקומה העליונה. כל זאת עשו, בתוך שזיו מאיים על גיא באמצעות האקדח.  לאחר כפיתתו של גיא,  הביא הנאשם 1 את אילנה לקומה השנייה.  זיו והנאשמים פנו אל עבר הכספות שבדירה וניסו לעוקרן ממקומן. משלא עלה בידם הדבר, פנו השלושה לגיא ותחת איום באקדח ותוך שזיו בועט בגיא, ניסו לחלץ מהאחרון את הקוד הסודי של הכספות, כדי לאפשר פתיחתן וגניבת תכולתן. בהמשך, עקרו הנאשמים כספת שהייתה בחדר הארונות, בעזרת כלי עבודה שמצאו בדירה וגררו את הכספת במדרגות הדירה , לעבר הקומה התחתונה, תוך גרימת נזק למדרגות ולריצפה.

            נאשם 1 יצא מהדירה כדי להביא את הרכב ואילו הנאשם 2 וזיו הוציאו את הכספת, שהכילה תכשיטים, אל מחוץ לדירה.  משלא הסתייע בידי נאשם 1 להביא את הרכב אל חזית הדירה, מאחר שנחסם ע"י רכב אחר, ניסו זיו והנאשמים להזיז את הרכב החוסם עד שהבחינו בשוטרים המגיעים לדירה. נאשם 2 וזיו נמלטו מן המקום ואילו נאשם 1 נתפס כשהוא יושב ברכב.

ב.         הסדר הטיעון

            הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום ונקבעו מועדים לשמיעת הוכחות.  ביום הדיון הודיעו הצדדים על הסדר טיעון שגובש. על פי ההסדר יתוקן כתב האישום, הנאשמים יודו בכתב האישום המתוקן ובטרם גזירת עונשם יופנו לקבלת תסקיר. לא נקבע ענש מוסכם והתביעה הודיעה כי אינה מתחייבת לקבל את המלצות שירות המבחן. בהתאם תוקן כתב האישום, על דרך תיקונים מינוריים בעובדות. סעיפי האישום כפי שהיו בכתב האישום המקורי נותרו בעינם.  הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בהתאם.

ג.          תסקירי שירות המבחן

            נאשם 1: מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם 1 רווק בן 32, בן יחיד לאימו שלא נישאה לאביו. אביו של הנאשם נפטר לפני 11 שנים. הנאשם גדל אצל סבתו וסבו ובהמשך סודר בקיבוץ דרך עליית הנוער. לנוכח מצבו המשפחתי המורכב, חווה בדידות רגשית וחסכים רגשיים  שהשליכו על יכולתו להשתלב חברתית וכך נגרר לחברה שולית במקום מגוריו, שם הכיר את שותפו לעבירה זיו גרובנר. בגיל 18 גויס לצה"ל ובמהלך שירותו חלה במחלה קשה שפגעה במערכת החיסונית שלו.

לאחר תקופת החלמה ממושכת, שכר לעצמו דירה ועבד כגנן, עד למעצרו. לדבריו, קודם למעורבתו בעבירה נשוא הדיון, נקלע למצב כלכלי קשה שגרם לו להענות בחיוב ללחץ שהופעל עליו מצד זיו להצטרף לביצוע העבירה.

            חרף העובדה שגדל בעזובה רגשית ופיזית קשה, בקונסטלציה משפחתית קשה ומורכבת, הצליח הנאשם לסיים 12 שנות לימוד, לשרת בצבא ולקיים אורח חיים נורמטיבי עד לאחרונה, למעט עבירה שנעברה במהלך השרות הצבאי.

            הנאשם הביע חרטה על מעשיו, אך ניסה להמעיט את חלקו בעבירה תוך העברת מרכז האחריות לזיו.

            כעולה מהתסקיר, נמנע הנאשם, בעבר, מלהשתלב בהליך טיפולי משמעותי בשל הקושי שלו לתת אימון בזולת על רקע בעיותיו הרגשיות. קושי זה בא גם לידי ביטוי בקשר שלו עם שרות המבחן. לסיכום נכתב בחוות הדעת : "בנסיבות אלה, ובשל חומרת העבירות בהן הורשע, אנו נמנעים מהלצה טיפולית לגביו".

נאשם 2:

            הנאשם , רווק בן 29, עלה לישראל מברית המועצות בהיותו כבן 15. אביו הביולוגי ניתק קשר עם משפחתו והנאשם גדל אצל אימו, שנישאה בשנית. לנאשם שני אחים. משפחת הנאשם חיה בתנאי מחסור וקשיים כלכליים ורגשיים. אימו נפטרה לפני חמש שנים, לאחר מחלה קשה. הנאשם עצמו חווה קשיים חברתיים, שהה שנתיים בהוסטל לנערים ולא גויס לשירות צבאי. לדבריו, זיו הפעיל עליו לחץ כבד וממושך להצטרף אליו לביצוע העבירה נשוא הדיון. לבסוף שוכנע להצטרף מתוך תקווה שהדבר יסייע לו לפתור את בעיותיו הכלכליות.

            הנאשם לוקח אחריות על מעשיו ומגלה אמפטיה לקורבנות העבירה. לדבריו, לא התכוון לפגוע באיש ובפועל הוא עצמו לא פגע פיזית באנשים ששהו בבית. על פי התרשמות עורך התסקיר, הסברו של הנאשם לפיו נגרר לביצוע העבירה, מבטא לקיחת אחריות מוגבלת. לסיכום נכתב: " לאור חומרת העבירה והתרשמותנו כי על בוריס לשאת באחריות לה ולאור העדר יכולת התבוננות בשלה על מעורבותו בעבירה, בשלב זה, אין אנו מתרשמים כי יש מקום לכיוון טיפולי ואנו נמנעים מהמלצה טיפולית בעניינו".

ד.         ראיות וטעונים לעונש

            מגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם 1 (ת/ע/1) עולה, כי בשנת 1995 נדון, בבית דין צבאי, לחודשיים ועוד 15 ימי מאסר, בגין העדר מהשירות הצבאי שלא ברשות.